הקמת חברה חדשה מלווה תמיד בהתרגשות ובאופטימיות. סגירת עסק הוא כבר אירוע הרבה פחות חיובי, אם כי יש גם לא מעט מקרים שבהם חברה מתפרקת ביוזמת בעליה. חשוב להדגיש שגם פירוק חברה מרצון הוא הליך פורמלי שחובה לבצע בדיוק לפי הנהלים, ועוד המלצה שכדאי מאוד ליישם היא לא להשאיר חברה לא פעילה רשומה (אלא אם כן הפסקת הפעילות היא לזמן קצוב).
מתי בעלי חברה רוצים לפרק אותה?
כששומעים על פירוק חברה האסוציאציה הראשונה היא עסק שנקלע לחובות ולכן הנושים דורשים לסגור אותו. יחד עם זאת ישנם גם מצבים שבהם מתבצע פירוק חברה מרצון, של בעליה. ביניהם:
א. תחושת מיצוי – אמנם במקרים אלה אפשר לנסות למכור את החברה, אבל אם מדובר בתחום פעילות לא אטרקטיבי במיוחד ולחברה אין מוניטין יוצא דופן שמהווה נכס, פירוק מרצון הוא בהחלט פעולה אפשרית.
ב. סכסוך בין בעלי החברה – כשזה המצב, מופעל לעתים מנגנון במב"י שמאפשר לכל אחד מהשותפים לרכוש את חלקו של השני, אבל אם ממילא הפעילות לא מניבה רווחים משמעותיים וכל הצדדים מעדיפים לפנות לדרך אחרת, פירוק חברה מרצון הוא הצעד הנכון.
ג. היעדר כדאיות כלכלית להמשך הפעלת החברה.
איך מתבצע פירוק חברה מרצון?
כאמור גם אם החברה לא פעילה, ולכאורה אין סיכונים או הפסדים כספיים, כדאי לפרק אותה. פירוק מרצון חוסך את תשלום האגרה השנתית (לרשם החברות – אגרה שחובה לשלם גם אם אין שום פעילות עסקית) ואת הגשת הדוחות (גם כן לרשם).
החוק מציע לבעלי חברות שמפרקים אותן שני מסלולים: ההליך הרגיל וההליך המזורז. האופציה השנייה מתאימה למקרים שבהם החברה לא פעילה וגם אין לה נכסים או חובות. תנאי נוסף הוא היעדר הליכים משפטיים כנגד אותה חברה. ההליך המזורז כולל קיום אסיפה כללית של בעלי המניות בחברה שמחליטה על הפירוק מרצון של החברה.
ההליך הרגיל מורכב יותר, וכולל גם מינוי נאמן שמאתר את כל נכסי החברה ומשתמש בהם כדי לפרוע את התחייבויותיה. לאחר השלמת הפעולה הנ"ל יציג הנאמן דוח מסכם לבעלי המניות, ולאחר מכן ניתן יהיה להחליט סופית על הפירוק.